Country House: סיור בבית של קלודיה ודיוויד

כבר בדרכנו למושב בשרון אליו הוזמנו, ידענו אדם ואני שמצפה לנו חוויה יוצאת דופן. אנשים שקרובים אלינו, אשר המליצו לנו לעשות סיור באחד הבתים במושב, הבטיחו שזה לא הולך להיות סתם עוד בית או סתם עוד סיור ושגם אם הציפיות שלנו גבוהות — עוד נופתע לטובה.

בעודנו מגיעים למושב הנעים התחלנו לחוש בניחוח המוכר ממקומות כאלו — חיות משק, טרקטורים, פרדסים ומשקים מרשימים ורחבי ידיים, גם אם מעט מיושנים. כשהגענו ליעדנו הבנו מיד שמדובר במשק אחר, שמור בהרבה. חומה לבנה, שער אפור להולכי רגל ועוד אחד לרכבים קיבלו את פנינו. התחלנו צועדים בכיוון הבית ומהר מאוד מצאנו עצמנו נדהמים מהיופי ומהאסתטיקה עוצרי הנשימה — בית חד קומתי מודרני ומעודכן השוכן בתחילתו של משק עצום בגודלו (כ־27 דונם ליתר דיוק), צמחיה מושקעת ומתוקתקת בכל פינה, פסלים, קרמיקות, עצי זית שהבית נבנה סביבם כדי לא לפגוע בהם ועוד ועוד.

חשוב לי להבהיר, הבית מבחוץ ומבפנים מרשים ביותר, אך לרגע אינו מנקר עיניים. טוב הטעם בולט בכל פינה בו ובכל נגיעה בעיצובו. מעבר לכך, ישנה תחושה של מעין בית נופש בעל אנרגיות מעולות. הצבעים הנכונים, ההתאמה בין החומרים, מוזיקת הג׳אז המדויקת שהתנגנה ברקע וגם מזג האוויר המושלם באותו היום — כל אלו תרמו לתחושה שפשוט מדובר בקאנטרי האוס מהסרטים.

אז הגענו, נכנסנו פנימה והתיישבנו לכוס קפה עם קלודיה, בעלת הבית, שהחלה לספר לנו את הסיפור מאחורי המקום בו אנו נמצאים. אז ככה — הבית היה שייך להוריו של בעלה, דיוויד. במושב זה, אשר הוקם ב־1939, כשמשפחה חכרה את המשק שלה היתה לה אפשרות להקים בו בית אחד אשר בהמשך עבר ל״בן הממשיך״. כמובן, השאלה המורכבת ביותר בכל משפחה היתה זהה: מי יהיה אותו בן ממשיך? האם זה הבן הבכור? האם אחד מאחיו? ומה מקבלים שאר האחים? בסיטואציה בה בן אחד זוכה להקים בית למשפחתו בשטחים כה גדולים, תוך שהוא מוגבל לחוקי המושב (כמו החובה לשמור על האדמה כחקלאית ולעבד אותה, או האיסור על בניית יחידות דיור נוספות בשטח המשק), קשה מאוד לכמת את השווי של ״חובו״ של הבן הממשיך לאחיו. סיבה זו גורמת עד היום לסכסוכים ברבות ממשפחות המושב.

במשפחתו של דיוויד, עושה רושם, הסיפור היה שונה. יחסיו עם אחיו אדם תמיד היו מצוינים. רק מספר חודשים הפרידו ביניהם והם ראו עצמם כמעט כתאומים. אדם מתגורר בחו״ל ומגיע לארץ לכמה חודשים בשנה, בעוד קלודיה ודיוויד חזרו ארצה לאחר שנים רבות בקנדה. אדם החליט להשקיע בנחלה, עם חזון למשכן אותה לכל אחיו (שני אחים נוספים מתגוררים גם הם בחו״ל). המטרה של כולם היתה זהה וברורה — להחיות את הבית שהוזנח במהלך השנים בהן לא גרו בארץ, לשפצו, להפוך אותו למגורים של קלודיה ודיוויד ולבנות בו יחידה נפרדת, בעלת כניסה משלה, אשר תשמש את אדם ומשפחתו, בימים בהם הם בארץ. אגב, זה אותו הבית בו כל ארבעת האחים התחתנו לאורך השנים. הרצון היה ליצור מעין רווח לכל הצדדים — קלודיה ודיוויד יזכו לחיות בבית עליו חלמו תמיד ויטפחו וישמרו את הנכס עבור אדם, הבן הממשיך. אבל בעיקר, הם פשוט ראו עצמם מזדקנים כולם ביחד, זה לצד זה, דיוויד ואדם ובנות הזוג שלהם. קלודיה ודיוויד חזרו לארץ, החלו בתכנון וביצוע השיפוץ הגדול ולפני שלוש שנים המשימה הושלמה והם עברו להתגורר בבית חלומותיהם.

לפני פחות משנה האידיליה התפוגגה. דיוויד חלה ובתוך חודשים ספורים הלך לעולמו בטרם עת. קלודיה נותרה לגור בבית ביחד עם שני ילדיהם הבוגרים, אך העובדה שדיוויד זכה להנות מהבית, עליו עמלו בשיתוף פעולה יוצא דופן עם אדם ואשתו, ולו לזמן קצר, מקלה עליה.
לאחר שקלודיה סיימה לספר לנו את סיפור הרקע המרתק לבית, היא לקחה אותנו לסיבוב בו הקפנו אותו וראינו את הטבע עוצר הנשימה בו הוא ממוקם —שטח פראי, אך מטופח, שגובל במשקים האחרים על ידי פרדסים וכרמים.
חזרנו פנימה, אל המטבח שטוף השמש והצמחיה, ״לב הבית״ לפי קלודיה. המטבח באופן כללי מודרני, פרקטי ומאוד שימושי, בעל נקודות אחסון רבות, חלקן נסתרות, הכוללות אפילו מקום למכונת הכביסה ולמייבש. פח האשפה אגב, כמו ברבים מהמטבחים בארץ, ממוקם מתחת לכיור, אך גם מעט לשמאלו, כך שאינו מתנגש ברגליים בעת שטיפת הכלים. 

בסמוך למטבח ממוקמת פינת האוכל הגדולה והמרשימה הכוללת שולחן, כסאות וספסל, הסמוך לוויטרינת ענק ממנה נפרש הנוף עוצר הנשימה של הגינה. פינת האוכל מכניסה אור נוסף לבית ומאווררת אותו וקלודיה נוהגת לשבת בה גם על מנת לעבוד עם המחשב הנייד שלה. כמו כן, היא אוהבת את המיקום של המטבח בתוך הבית, משום שממנו היא יכולה לראות את הכניסה לבית ולהבין מי נכנס אליו.
נדמה כי קלודיה הצליחה ליצור בסביבת המטבח את ״לב הבית״ כפי שרצתה. היא מבשלת שם, אוכלת, עובדת ואף דואגת למטלות כמו כביסה. כך היא יצרה חלל ספציפי בו היא מרגישה נעים לשהות שעות ארוכות ביום, גם אם היא עוסקת בפעילויות שונות ומגוונות במהלכו. והכי חשוב, כל זאת נעשה מול הנוף המרשים והאור הרב החודרים למטבח ומאירים אותו.

בסלון הבית ובמבואת הכניסה ניתן לחוש בשילוב בין העיצוב המודרני והעדכני לבין זה השומר על חשיבותם של רהיטים ופריטים עתיקים יותר, אשר בבעלות המשפחה שנים רבות. במרכז הסלון עומד פסנתר שחור שדיוויד נהג לנגן עליו, על אחד הקירות יצרה קלודיה תצוגה הכוללת כלים שהיו בבית טרם השיפוץ, על הקירות ניתן למצוא פריטי אמנות ישראלית והרהיטים הם על־זמניים, נקנו לפני לא מעט שנים וקלודיה משמרת אותם ומחליפה להם את הריפוד בעת הצורך. פריטי נוי, כמו כריות אתניות שנקנו במרוקו, משלימים את העיצוב המדויק ובעל המינונים הנכונים.

אגב, ביציאה מהסלון, דרך חלונות הולנדיים ענקיים, מגיעים למרפסת משגעת נוספת, שיושבת מול החצר. על אחד מקירות המרפסת, כמו על קירות חיצוניים נוספים בבית, מוטבעות עבודות קרמיקה שהיוו את חיפוי המטבח של הבית טרם שיפוצו. דרך יפה ומקורית לשמר נגיעות מהבית המקורי בעיצוב החדש שלו.

חדר השינה של קלודיה מעוצב נעים ויפה. גם הוא פונה לחצר הגדולה, שמהווה את הנוף המשתקף ממיטתה. גם מכאן יש יציאה למרפסת קטנטנה ומזמינה. חדר הארונות נהדר ובו פונקציות נוחות לאחסון וגם לקיפול הבגדים. בחדר האמבטיה ישנם שני כיורים, כך שניתן להשתמש בהם במקביל ולחסוך זמן רב. בשנים האחרונות סגנון עיצוב זה תופס תאוצה בבתים גדולים המאפשרים זאת.

לאחר שזכינו לראות שני חדרי שינה נוספים ואת החלק בבית השייך למשפחתו של אדם (אותם לא צילמנו), סיימנו את הסיור, כשאנו עדיין באותה התחושה בה התחלנו אותו — שהגענו לבית כל כך נעים עד שמי שגר בו ״לא מרגיש שום צורך לנסוע לחופש במקום אחר, כי הוא בפני עצמו בית נופש נעים, מרגיע וממלא״, כדבריה של קלודיה. והרי, בית כזה, בו נרגיש תמיד כמו בחופשה, הוא בעצם החלום של כולנו, לא?