חדר עבודה בבית: כך עיצבתי את החלל שלי

טוב, לפוסט הזה חיכיתי הרבה זמן, או יותר נכון, למה שעומד מאחוריו. כבר תקופה שאני יושבת בחדר העבודה בבית שלי ולא מרגישה בו בנוח. משהו לא מסתדר לי והבלאגן, שהולך וגדל מיום ליום גורם לי לערפול ותסכול. התחושה היא שהחדר משמש קודם כל כמחסן ובמקרה מונחים שם גם שולחן העבודה, המחשב ומכונת התפירה שלי. היה לי ברור שהוא חייב לעבור מהפך רציני, כדי שאוהב להיות בו ובשביל שאחזור להיות חדה כשאני עובדת. רציתי להכנס לחדר עבודה נעים ומזמין, שייתן לי תחושה כיפית שתוביל לכך שרק ארצה לשבת ולעבוד. 

דבר ראשון שהיה צריך לעשות זה לארגן כמובן את כל הבלאגן. רציתי לדאוג ליחידת אחסון במחיר שפוי שתתאים לחדר ותהיה פרקטית. המחשבה הראשונה היתה יחידה פתוחה שאותה אאבזר עם המון קופסאות וסלסלות, אבל לבסוף, אחרי סיבוב מתיש באיקאה (מסיכה + מיליון אנשים + בעל קרציה שרק רצה הביתה) ראיתי את היחידה השחורה שבתמונה ומיד ידעתי שהיא תתאים בדיוק לכורסא שקיבלנו מהמשפחה (ושעליה אספר בהמשך הפוסט). לבסוף, אחסנתי את כל הפריטים שלי בקופסאות בגדלים שונים, שגם הן אגב תוצרת איקאה. הקופסאות שימושיות ביותר ושקופות, כך שניתן לראות איפה נמצא כל דבר ולשמור על הסדר (אלו אותן הקופסאות ששימשו אותי גם בפוסט סידור הארון – טיפים הכרחיים שאי אפשר בלעדיהם).

הדבר השני שהיה ברור לי שאני דואגת שיהיה בחדר החדש הוא פינת ישיבה מוגדרת ומסודרת — פינה להפסקות ולגלילה אינסופית בטלפון, או לחלופין מקום נעים לקרוא ספר טוב או סתם לשבת ולהירגע בסוף היום. מצאתי כורסא עשויה בד קטיפה משנות ה־20 של המאה ה־20 אצל אחת מקרובות המשפחה שלנו ולאחר שכנועים קלים שמתי ידי עליה. היה לי ברור הערך המוסף שתיתן לחדר בזכות הצבע והחומר יוצאי הדופן שלה. ואם כבר פינת ישיבה עם כורסא אז צריך גם מנורה. באותו הסיבוב המייגע באיקאה מצאתי גם את המנורה הירוקה, שהצבע שלה התאים לי בול לווייב של הכורסא ויחידת האחסון.

מהפינה הזו ממשיכים לאיזור מכונת התפירה. כל החוטים שהיו מאוחסנים עד היום בתיקים (כן כן, הסנדלר הולך יחף, או שהוא פשוט סתם מבולגן) נתלו על לוח שהזמנתי במיוחד מנגר וללוח הוספתי נעצים בסגנון שרואים בחנויות תצוגה. את הלוח החלטתי להשאיר לבן כי לא רציתי שאיזור המכונה יבלוט מדי ליד הארון השחור. 

את הספרייה הלבנה שהיתה בחדר ופגשתם כבר בפוסט איך לסדר ולארגן ספרייה מוזנחת ולהפוך אותה למנצחת השכבנו למצב מאוזן. זו הפעם הראשונה אחרי שבע שנים שהיא אצלנו שאנחנו משכיבים אותה בכיוון הזה וההבדל שזה עשה בחלל — פשוט וואו! אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני כי בתאכלס הספריה תופסת יותר מקום עכשיו (עד כה היא ״גדלה״ לגובה ועכשיו החלק הגדול שלה הוא לרוחב, על חשבון הרצפה), אבל פתאום החדר הפך גדול יותר, מרווח יותר ופתוח יותר. לפעמים אין הגיון במצבים כאלו, זה פשוט קורה, בדיוק כמו שכשהבית ריק הוא נראה קטן וכשמגיעים הרהיטים הוא מרגיש דווקא גדול יותר. האמת, לא יודעת להסביר את זה ואני גם לא חושבת שצריך… על הספרייה הנחתי כמה פריטי נוי, מהסיבה הפשוטה שלהשאיר אותה ריקה היה נראה משעמם ואני רציתי שהחדר יהיה השראתי ומעניין. 

לקינוח, הוספתי לחדר עוד מספר תמונות שהתאימו לו וכמובן, צמחיה. בשלב הזה לא עצרתי את עצמי ורציתי עוד ועוד (והייתי שמה עוד). הצמחים מילאו את החדר בחיים ובצבע מושלם. צמחים זה החיים, תרתי משמע. מיקמתי אותם בכלים שהיו לי ובסלסלה חדשה של המותג Pozitive שקיבלתי לסקירה. סלסלה אחרת של אותו המותג שימשה אותי לאחסון החוטים הרבים איתם אני יוצרת.

איך סביבת העבודה שלכם נראית? האם חשוב גם לכם לשמור על סדר ואסתטיקה? ספרו לי עוד בתגובות