לפני שמונה או תשע שנים, כשהקשר של אדם ושלי עוד היה טרי וגרנו אצל ההורים, היינו נוהגים לישון לילה פה, לילה שם. הוא אהב שאני באה אליו, אני אהבתי שהוא בא אלי והפשרה היתה מובנת מאליה. אחרי שנתיים עברנו לגור ביחד, בדירה קטנה של 36 מטר, אבל עוד לפני כן היתה לנו הזדמנות יוצאת דופן לשמור על בית פרטי מהמם למשך שלושה שבועות, כשבעלי הבית טסו לטיול בחו״ל. החוויה מהמגורים לבד, בלי אמא ואבא, אבל כן עם בן זוג, היתה מאוד משמעותית עבורי ועבור ההבנה שהקשר שלנו הולך למקום רציני. יש הרבה סיבות לכך ששלושת השבועות האלו היו באמת מעולים — דאגנו לכלבה שהיתה שם ויצאנו איתה לטיולים, עשינו קניות משותפות והזמנו חברים למקום, שלפחות לכמה ימים, הרגיש שלנו. אבל היתה לכך עוד סיבה אחת חשובה מאוד (יותר לי, פחות לאדם) והיא שהבית בו שהינו היה נעים, חמים ומעוצב מעולה, בסגנון וינטאג׳־מודרני. לכן, כשפתחתי את הבלוג והתחלתי לכתוב פוסטים על סיורי בתים, היה לי ברור שאגיע גם לבית הזה.
את הבית עיצבו בעלת הבית ובן זוגה לגמרי לבד. “אנו גרים כאן כ־15 שנה. לפני שנכנסנו הכל היה חשוך וכהה, כך שדבר ראשון הקפדנו לפתוח את כל מה שאפשר כדי להכניס כמה שיותר אור. שיפצנו את הבית עד היסוד והוספנו קומה. זה היה פרויקט זוגי מהנה והוא הצליח מכיוון שיש לנו טעם דומה״, מספרת בעלת הבית.
מיד לאחר הכניסה לבית מבחינים במטבח פתוח ורחב אשר במרכזו עומד אי המכיל בצד אחד מגירות אחסון ובצד השני מקומות ישיבה. המטבח אלגנטי ומודרני ומעוצב כולו בלבן. יש בו אינספור מקומות אחסון ומקום רב לעבודה על השיש. ״המטבח היה פרויקט שדרש זמן ותשומת לב. הוא תופס מקום מרכזי בבית והיה חשוב לנו שיהיה יפה ופונקציונלי. היות והתקרה בבית נמוכה מאוד היה לנו חשוב לתת תחושת גובה בכל דרך אפשרית. לכן, הדלתות בכל קומת הכניסה גבוהות במיוחד. גם הארונות הגבוהים במטבח מוסיפים לתחושה הזו״, מספרת בעלת הבית וממשיכה לתאר את השיפוץ שעבר המטבח לפני שלוש שנים: ״בשיפוץ צבענו מחדש את כל המטבח, יצרנו ידיות שקועות שנותנות מראה יותר נקי וגם מונעות פציעות. במקור היו לנו ידיות בולטות שמאוד סבלנו מהן. העבודה נעשתה ע״י נגר פרטי״.
מהמטבח ממשיכים אל הסלון ופינת האוכל. ברור שלא הייתי יכולה שלא להבחין מיד בפסל העומד מצד שמאל לספה. ״הפסל הזה הוא של יואכים קארש, שהיה פסל יהודי גרמני. הוא ואשתו היו חברים של ההורים של אימי והוא פיסל את בני המשפחה״, מציינת בעלת הבית ומספרת על הריהוט בסלון, אשר משולב טקסטורות ונעים לעין, במיוחד השטיחים בעלי הגוונים האדומים: ״את הספות קנינו לפני כ־27 שנים אצל אריק בן שמחון, הן על זמניות ומחזיקות מעמד נפלא. את זוג הכורסאות קנינו בקסטיאל, גם כן באותה התקופה״.
מול הסלון ממוקמת ספריית מדפים ארוכה המשמשת לאחסון ספרים, דיסקים ומספר פריטי נוי. משמאלה של הספרייה פינת אוכל קטנה המשמשת את בני המשפחה לארוחות יומיומיות.
כשיוצאים מהסלון דרך החלונות הבלגיים היפהפיים מגיעים לגינה מושקעת בעלת צמחייה מרשימה ומטופחת ופינות חמד קטנות ומקסימות בהן ניתן לשבת ולהירגע. את הגינה מתחזק בעל הבית. ״הגינה שלנו מעולם לא ראתה גנן. בן זוגי בנה את התשתית עם חברו אמיר מילר שהוא אדריכל נוף מוכשר שהיה אחראי לשתילת כל העצים בגינה״, מסבירה בעלת הבית.
עלינו קומה לחדר השינה של בני הזוג, שם ניתן להבחין ברהיטים מיוחדים שהיו שייכים לאימה של בעלת הבית. הם נאספו מבית סבתה בגרמניה, מלונדון ומהארץ. היא מספרת: ״בית הורי בהרצליה פיתוח היה מאוד מיוחד. מדובר בהרצליה פיתוח של פעם, כשהיו רק חולות ובתים פזורים ברחבי האיזור. את הכסא, הכורסא הקטנה המרופדת ושידת המגירות קיבלתי מבית אימי. גם הסקרטר בחדר השינה שלנו היה בחדר השינה של ההורים שלי ולכן יש לי ערך רגשי כלפיו״. הרהיטים העתיקים אכן שמורים היטב ונדמה שהם מזכירים לה את ילדותה היפה.
בנוסף, יש בבית שני חדרי שינה נוספים, מרתף, פינת טלוויזיה, עליית גג וחדרי מקלחת ושירותים.
מקווה שנהנתם לקרוא ואשמח אם תשתפו אותי בדעתכם.
6 תגובות
דני דני כתבת מאוד יפה חברתך נעמה לי
תודה על הכל דני. היה כיף
זה בית כלבבי
גם כלבבי סימה יקרה 🙂
כתבה מושקעת עם מאפיניים אישיים וזוייות על בעלי הדירה יפה מאוד
תודה רבה! שמחה מאוד שאהבת