מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב ופתאום יש דירה או בית עם חלון פתוח וזה ממש מפתה להסתכל פנימה? גם לכם בא לראות איך אנשים אחרים עיצבו את הבית שלהם ואיך הוא נראה מבפנים, או שזאת רק אני? אדם תמיד צוחק עלי ואומר שאני שמה לב לפרטים הכי קטנים ולא מעניינים. הוא טוען שההתנהגות הזאת מזכירה לו את סבתא שלו שהיתה עושה את אותו הדבר ואני עונה שפשוט I can’t help it, אני מרגישה שזה חזק ממני ומסקרן אותי נורא.
הפעם החלטתי לשתף אתכם בדירה מקסימה בת 45 שנה בהרצליה הצעירה, בה חיים ועובדים זוג מעצבים בגילאי השישים לחייהם, חובבי אמנות מושבעים. הדירה מלאת השראה עם פריטים עתיקים ובעלי ערך. אז בואו נכנס ונראה איך היא נראית מבפנים. מתחילים בסלון.
כשנכנסים אל הבית יש הרגשה נעימה והסלון פתוח ומואר, ללא טלוויזיה, דבר שמייחד אותו עוד יותר בימינו. לרהיטים בדירה יש היסטוריה, מה שהופך אותם למעניינים ומסקרנים. הם היו שייכים לסבה ולסבתה של בעלת הדירה. היא מספרת שהם עזבו את גרמניה בשנות השלושים ולקחו איתם את כל הריהוט שברשותם. בתחילה עזבו לאיטליה למשך שנתיים ולאחר מכן המשיכו ארצה. עד היום היא שומרת עליהם טוב טוב, מרפדת ריפוד בלוי, מנקה ומנציחה את ההיסטוריה של משפחתה.
במשך שנות חייהם בברלין סבה וסבתה של האישה היו חברים של האדריכל האוסטרי ארנסט פרויד, בנו של זיגמונד פרויד (אבי הפסיכואנליזה) ואביו של הצייר לוסיאן פרויד. חלק נכבד מאוד מהרהיטים בבית הם פרי יצירתו של ארנסט פרויד, כמו לדוגמא הספריה המתפרשת לאורך הקיר בסלון, שלושת השולחנות המרובעים שנכנסים אחד תחת השני, שולחן הכתיבה, הכסא בעל משענת הראטן והכורסא שמרופדת בד בצבע בז׳, שאותה חידשה האישה. מדובר בריהוט בן סביבות מאה שנה שבני הזוג מתכננים להעביר הלאה לילדיהם ולנכדיהם.
מהסלון עוברים לחדר השינה שנראה חלל נעים ושלו בעל נגיעות עיצוביות של סגנון סקנדינבי מודרני. אהבתי במיוחד את הקיר הוורוד־בהיר מאחורי המיטה, שהרגיש לי הצבע המדויק לחדר הזה ולרהיטי העץ שבו. כמובן שגם בחדר השינה קיימים פריטים היסטוריים, הכי וינטאג׳ים שיש: הכורסא בעלת הריפוד הירוק (גם היא הגיעה מהאוסף של סבתה של בעלת הדירה), העתק הציור של הצייר אלברכט דירר ומתלה הבגדים המקסים מעליו, שגם הוא פריט היסטורי במשפחה.
מחדר השינה עולים אל מקום העבודה של הזוג שנמצא בקומה השניה בדירה. הסטודיו גדול, מוצף חלונות ומואר. ברגע שראיתי את החלל מיד רציתי להתיישב ולעבוד. השולחנות הגדולים משכו אותי וכל האמנות מסביב מהווה השראה אחת גדולה ומשרה אווירה של עבודה נעימה. בסטודיו, ובכלל בבית, אפשר למצוא עבודות אמנות רבות שרכש או קיבל הזוג, ברובן המוחלט אמנות ישראלית איכותית. למעשה, מאז שילדיהם עזבו את הקן, הם פינו חדר שלם כמעט רק לשם אחסון עבודות שלא נמצא להן מקום ומפעם לפעם הם משנים ומרעננים את הקירות בבית.
אחרי שראיתי את הדירה הזו, אני מתחילה להתחרט על פריטים בעלי ערך שהיו לסבתא שלי וחשבתי שלעולם לא אצטרך.
ומה איתכם? האם אתם שומרים פריטי וינטאג׳ משפחתיים והיסטוריים או שאתם דווקא בעד לזרוק את הישן ולחדש?
ספרו לי בתגובות, אשמח לדעת.
6 תגובות
איזה פוסט מקסים, הדירה מדהימה, אני מתה על אמנות ווינטאג׳, מאד לטעמי. אני בטוחה שהדיירים מאד מיוחדים.
הדירה מתאימה לך, צבעים יפים, רוגע, מאד נהניתי.
מה זה על התקרה בחדר הורים?
הצבעים בדירה הזו מושלמים בעיני, והפריטים ההיסטוריים כלכך מעניינים ושמורים היטב!
בחר ההורים זו תאורה 🙂
דני איזה פוסט מהמם, ממש מרשים!
תודה רבה אהובה
כתבה מעניינת שלוקחת אותי לתקופה ש אחרת. דירה מקסימה, עם כל כך הרבה אופי.
אכן תמר מדובר בתקופה מלאת השראה וקסם 🙂