הפסקת קפה: הקווים המנחים בעיצוב שולחן קפה

אוי קפה, קפה. באמת שאם יש משהו שאני לא יכולה בלעדיו זה קפה. אני לא צריכה להסביר לכם למה, מי שמשוגע על קפה יודע בדיוק על מה אני מדברת, ומי שלא — מפסיד. מה שמצחיק הוא שאת השתיים–שלוש כוסות קפה שלי ביום אני כמעט אף פעם לא שותה בשולחן הקפה בסלון. את הקפה של הבוקר, בימים נעימים, אני אוהבת לשתות בחוץ, במרפסת. את הקפה השני אני בדרך כלל שותה בסטודיו, בזמן העבודה, ואת השלישי, של הערב, אם יש כזה, אני מנשנשת במטבח.
מאז שיהונתן נולד, שולחן הקפה שלנו, בסלון, נמוך מדי לשמש מקום בו אפשר להניח משקאות חמים. אנחנו כן אוכלים שם לעתים, בעיקר אחרי שהקטן הולך לישון וכשמתחשק לנו לבלות קצת ביחד מול הטלוויזיה, אבל ככה, ביום יום, השולחן עומד בעיקר ריק. כשעוד הייתי בהריון ורק רכשנו אותו (מוזמנים לקרוא על כך עוד בפוסט Story Time: הסיפור מאחורי עיצוב הסלון שלנו), נהנתי מאוד לשחק עם העיצוב שלו, לשלב על המשטח הנקי והסטרילי שלו צבעים וטקסטורות שונות וגם, להניח עליו את כוסות הקפה שלי. השבוע התחשק לי לחזור ולעצב את השולחן מעט, להוסיף לו שטיח וכריות (מהחנות שתי וערב), לספר לכם קצת על הקווים המנחים אותי כשאני עושה זאת וכמובן — לצלם ולהראות את התוצאה (או יותר נכון, התוצאות).

אז על מה אני מקפידה כשאני מעצבת שולחן קפה?

קודם כל, אסתטיקה. מאוד חשוב לתת לשולחן לנשום ולא להעמיס עליו. זה שולחן קפה ולא אוכל, שמיועד ברובו להיות יפה, נעים ומוכן לרגע בו יצטרך לארח אורחים. לכן, נשאיר אותו נקי ואוורירי מספיק כדי שגם אם נניח עליו קפה ועוגה הוא עדיין יהיה מזמין, נעים וקליל.

כשאנו מעצבים שולחן קפה מומלץ לשחק בצורה הגיונית ומאוזנת עם גובהם של הפריטים המונחים עליו. אני אוהבת ליצור שלושה גבהים יחסיים ולשחק איתם. לדוגמא, בשכבת הבסיס הנמוכה נמקם ספר שוכב שגבוה בסנטימטרים בודדים מהשולחן, בשכבה הבינונית פסלון, נר או פמוט הגבוהים מהספר במעט ובשכבה הגבוהה כלי עם עציצים או פרחים. בלי קשר לצורת השולחן, שיכול להיות מעוגל או מרובע, אני אוהבת ליצור צורת משולש בין שלוש שכבות הגבהים, כשהגבוהה ביותר במרכז ושתי הנוספות מצדדיה. דרך זו מסייעת ליצירת איזון בין הפריטים על השולחן.

טיפ נוסף הוא להשתמש בספרים כפריטי נוי. דיברתי על כך כבר בעבר (למשל, כאן) ואשמח לחזור על זה שוב — אני רואה בשימוש בספרים פריט עיצובי לכל דבר. נכון, התוכן של כל ספר וספר מהווה עולם ומלואו, אך למראה החיצוני של ספרים (ומגזינים) יש משקל לא מבוטל גם הוא, בייחוד כשנעזרים בהם בהיבטים של עיצוב הבית. ספרי נוי משמשים כעוד פריט דקורטיבי בשולחן, מכניסים לו צבע ועניין ואורחים נוטים להתרשם מהם ולגשת אליהם במהלך השיחה.

אני מאוד ממליצה לאתר בסיס טוב ועליו להניח את הכלים בשולחן. תחימת הפריטים הדקורטיביים לצלחות או מגשים חשובה מאוד מבחינה אסתטית, יוצרת סדר ומראה אחיד ומונעת תחושת בלאגן ואי שקט. זה גם פתרון נוח למציאת מקום קבוע ומסודר לפריטים פחות אלגנטיים שקיימים בסלון, כמו שלטי טלוויזיה או סוני.

סידור פרחים יפים, עלים ירוקים או אחרים, ענפים, אפילו עץ קטן — לא משנה איך, העיקר שנכניס נגיעת צמחיה לשולחן. הצמחיה, אגב, היא אחד הפריטים הבודדים שאיתם אנו מגוונים לעתים קרובות בשל ״חיי המדף״ הקצרים שלה. זה דווקא נחמד, מאפשר לרענן את העיצוב מפעם לפעם ולהתאימו לעונה ולתקופה. ובלי קשר, אני חייבת לציין שאישית עוד לא מצאתי את החלל או המשטח שבו אני חושבת שלא מומלץ לשלב צמחיה וגם הפעם הנוהל הזה לא משתנה. לכו על זה.

מעבר לפריטים הדקורטיביים הברורים, כמו נרות, פסלונים, מגשים ועוד, נחמד לשלב גם פריטים סנטימנטליים קטנים, שאינכם חוששים שישאלו אתכם עליהם, כמו תכשיט שקיבלתם בירושה, או מזכרת מטיול מוצלח. כאן גם מגיעה ההזדמנות להכניס מעט צבע לשולחן, כמובן במידה ואינו פוגם בעיצוב הכללי או משתלט עליו.

מוקדם יותר ציינתי את נושא האסתטיקה ואת הצורך לשמור על השולחן נעים ואוורירי. באותו הקשר, חשוב לבחור פלטת צבעים מנחה שתקשר בין הפריטים על השולחן. לטעמי, גם כאן חשוב לא להעמיס ולשמור עליו נקי וסולידי, כלומר לא צבעוני מדי.

טיפ אחרון — אני אוהבת לשלב בין סוגי טקסטורות. למשל, אפשר לערבב בין זכוכית וחומרים טבעיים כמו ענפים או קריסטלים. השילוב הזה בין חומרים שונים יוצר עניין, ניגודיות ואפשרויות משחק רבות ומפתיעות. תנסו…

טוב, אני ממש צריכה קפה.
מקווה שאהבתם ואשמח לשמוע את דעתכם, ביי בינתיים.