מכחול ללבן: סיפור הריפוד מחדש שעשיתי לכורסת Ekerö מאיקאה

לפני חודש היה לי יום הולדת. כל שנה, פעמיים בשנה, אדם ואני לא מוותרים על לחגוג, בצניעות, בימי ההולדת שלנו. לקחת חופש, לנסוע לאיפשהו, לאכול טוב ולא לחשוב יותר מדי מעבר. גם לא על העבודה. אם ביום־יום עובדים חזק ואם מאז שג׳וני נולד לקחת חופש הפך למשימה שאינה ספונטנית, אז לפחות ביום ההולדת של כל אחד מאיתנו אנחנו מקפידים להיות זה עם זה, לנוח ולצבור כוחות. אישיים וזוגיים. הפעם נסענו לתל אביב אהובתי, לבסך הכל 24 שעות, שהיו קצרות, אך מעולות ועשו לי באמת טוב. בדרך כלל אנחנו נוסעים רחוק מהמרכז, נהנים מהשקט ומהצבעים האחרים שיש לארץ שלנו להציע, אבל הפעם כל מה שרציתי היה להיות בתל אביב שוקקת החיים והאטרקטיבית, אחרי השנה הארוכה והקשה שהשפיעה כל כך עליה ועלינו.
הגענו לתל אביב, התמקמנו במלון באיזור נחלת בנימין–אלנבי ונהנינו מכל רגע. האוויר היה נעים, האנשים צבעוניים, האנרגיות טובות. היו גם רגעים פחות מהנים. כאב למשל לראות שכמות ההומלסים בעיר עלתה פלאים, אנשים צעירים ומבוגרים כאחד, חלקם נראים נורמטיביים לחלוטין, שככל הנראה בחסות התקופה איבדו את דרכם. מקווה שמי שצריך לעשות מעשה לעזור לאנשים האלו ידאג לכך במהרה.

למחרת בבוקר בילינו קצת בבריכה ונהנינו מהשמש. לאחר מכן הסתובבנו בנחלת בנימין ונכנסנו לחנות הבדים הנהדרת Kahiri Home. הצצנו קצת בטקסטילים, נרגענו בחסות המזגן המעולה שהנעים את החלל ורכשנו את בד הבוקלה עליו חלמתי כבר שבועות ארוכים ואשר ידעתי שבו אשתמש על מנת לרהט מחדש את הכורסא הכחולה, הישנה והלא כל כך אהובה מסוג Ekerö, שרכשנו לפני מספר שנים באיקאה. טוב, אז בכל זאת, באופן לא מפתיע, הכנסנו קצת עבודה ללו״ז של החופש. בכלל, בנושא הזה אני מרגישה שינוי גדול בדרך בה אני רואה את הדברים. אם בעבר הלא רחוק, כשעבדתי כשכירה, לצאת לחופש משמעותו היתה להתנתק לחלוטין מהעבודה ומהמטלות שראיתי בהן סוג של עול שהייתי שמחה לוותר עליו, כעת, כשאני עצמאית ומתחזקת עסק משלי, לעצור לרגע את העבודה ולא להתעסק בה מרגיש לי מוזר ולא טבעי, כאילו בשעות שאני לא עובדת אני מפסידה משהו. אני מתארת לעצמי שזה תהליך טבעי שמחזק את התחושה שמצאתי את דרכי ואת מה שאני אוהבת ורוצה לעשות ומקווה שכך זה ימשיך.

לאחר שבועיים של המתנה, הבד הגיע. הוא היה מושלם — נעים, מלטף ומהמם בדיוק כמו שחלמתי שיהיה. ניגשתי לכורסא, הורדתי את הבד הכחול והמעצבן שעטף אותה ובעבודה יסודית ריפדתי אותה מחדש בעזרת אקדח סיכות ותפירה ידנית עם מחט. לאחר מכן, צבעתי את הרגליים באקריל זהב, שהאמנתי שיתאים לבד. העבודה נעשתה הפעם בדרך של דיגום חופשי וזרימה עם הבד, כך שלפעמים על מנת להתקדם נאלצתי ללכת מספר צעדים לאחור. בעצמי אני לא בטוחה שהעבודה נעשתה בדרך האידיאלית ולכן אני מוותרת על העלאת מדריך מפורט שמסביר את שלבי העבודה, אבל העיקר הוא שהתוצאה נהדרת והכורסא הרבה יותר נעימה עכשיו, גם למראה וגם לישיבה.

במידה ולמישהו מכם יש שאלות על דרך ההכנה אתם מוזמנים לפנות אלי דרך התגובות או באינסטגרם, מבטיחה לענות ולהסביר לפרטי פרטים כדי שתוכלו גם אתם לרפד את הכורסא שלכם מחדש. אשמח שתשתפו אותי במחשבותיכם ובדעתכם על עיצוב הכורסא החדש ונתראה בפוסט הבא!